בתחילת העשור התחוללה סערה סביב קביעה של משרד התחבורה האמריקאי, לפיה 94% מהתאונות נגרמות עקב הגורם האנושי. לאור הביקורת הרבה שגררה הקביעה, היא הוסרה מאתר המשרד, אולם הדים לה ממשיכים להישמע.
מן הצד האחר נשמעים קולות של חוקרים הטוענים שאין לעסוק בגורם האנושי אלא להתמקד בתשתיות ובטכנולוגיות רכב שיקטינו ואף יאיינו את ההשלכות של טעויות אנוש, למשל באמצעות רכבים אוטונומיים.
גוף התחבורה של ה- OECD , ה- International Transport Forum, מציע גישה משולבת, לפיה אין מקום לבודד ולמקד מאמצים בכל אחד מגורמי התאונות בנפרד. על פי גישת המערכת הבטוחה ("Safe System Approach") , שמקורה בשנות התשעים של המאה הקודמת בשוודיה ובהולנד, יש צורך בפעולה משולבת שמביאה בחשבון את האינטראקציה בין הגורמים השונים. ה- ITF מונה ששה אדנים עליהם מושתתת הבטיחות בדרכים:
- ניהול הבטיחות
- כבישים בטוחים
- כלי רכב בטוחים
- מהירות בטוחה (ה ITF מדגיש כי זהו מרכיב נפרד מכל היתר, בשל חשיבותו הרבה לרמת הסיכון)
- התנהגות בטוחה של משתמשי הדרך
- כוחות הצלה לטיפול לאחר תאונה.
כל הגורמים המעורבים נושאים באחריות משותפת. בשלב הביניים, לאחר הטמעת התפיסה, השותפים מבינים שמשתמשי הדרך מקבלים החלטות גרועות, אבל הטעות האנושית נגזרת מתפיסת המערכת. השותפים לוקחים על עצמם לקדם התנהגות ראויה ולצמצם את הסיכון לתאונות, ולפגיעה קשה במקרה שאכן מתרחשות תאונות כאלה. המדיניות הנוגעת להתנהגות הנהג מתמקד בסוגים מוגדרים של התנהגות לא ראיה, כגון נהיגה במצב אי כשירות, אי שימוש באביזרי בטיחות, הסח דעת ורצידיביזם בעבירות תנועה, כמו גם דגש על נהגים מקצועיים.
מפותחות שיטות לאכיפה ונעשים מאמצים לצמצום התנהגות בעייתית. תרבות הבטיחות הציבורית מחזקת התנהגויות ראויות.
הטיפול האינטגרטיבי בחיזוק התנהגות בטוחה בכביש כולל היבטי חקיקה, תכנון וביצוע תשתיות מתאימות, מערכי הסברה ופרסום ואכיפה.
